בפרשת השבוע אנחנו מתודעים לדמותה של רחל אמנו.

על המילים "ורחל עקרה" דורשים חז"ל במדרש רבה:
"ורחל עקרה – רחל היתה עיקרו של בית.
תני רבי שמעון בר יוחאי…לפיכך נקראו ישראל על שמה – רחל מבכה על בניה".

לפי דברי חז"ל,רחל נחשבת לאמא העיקרית של עם ישראל.

השאלה היא מדוע ?
מדוע דוקא רחל היא זו שמוגדרת "שישראל נקראו על שמה" – הילדים של רחל ?
מדוע הקשר המיוחד בין אם לבנה,שייך דוקא לרחל אמנו ?

דבר נוסף לפני שניגש לתשובה.

בגמרא במסכת סוטה מובא , שכאשר אשת פוטיפר נסתה להחטיא את יוסף "ותתפשהו בבגדו לאמר..",
'באותה שעה נראתה לו דמות דיוקנו של אביו..'

אבל בגמרא בירושלמי מופיע תוספת,
' אמר רבי אבין אף של רחל ראה..'

לפי הגמרא בירושלמי דמותו של יעקב לא הספיקה להצילו מן החטא, והיה צורך אף בדמותה של רחל.

השאלה היא, מה הוסיפה ליוסף דמותה של רחל,מה שלא יכול היה למצוא בדמותו של יעקב ??

המפתח לתשובה ,כך נראה לי,
נמצא בפסוק שמתאר את הרגע שרחל אמנו נהייתה לאם.
"ויזכר אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".

על המילים "אסף אלוקים את חרפתי" מביא רש"י :
"שהייתי לחרפה על שהייתי עקרה,והיו אומרים שאעלה לחלקו של רשע"

כולם ידעו שהאחיות רחל ולאה, אחת מהם תינשא ליעקב והשניה לעשיו.
כמו שמביא המדרש על הפסוק "ועיני לאה רכות" : 'רכות מבכיה, שהיו כולם אומרים הגדולה לגדול והקטנה לקטן'.

כולם ידעו שהאחת מיועדת להקים את ביתו של הצדיק, והשניה מיועדת להקים את ביתו של עשיו הרשע.

והנה..לאחת, ללאה ישנם ילדים מיעקב ,
ולעומת זאת רחל, הינה עקרה- אין לה ילדים.
לכולם המסקנה מאוד ברורה,

רחל אינה ראויה ליעקב, היא ראויה לעשיו.

במשך שנים ארוכות,לאה ממשיכה ללדת בנים ליעקב, בעוד רחל אחותה נשארת בעקרותה.
כל ילד שלאה יולדת, מחזק את הטיעון,

הנה…רחל נשואה ליעקב,אבל…אין לה ילדים,
היא אינה ראויה לו, היא ראויה לעשיו הרשע.

יום אחר יום,חודש אחר חודש, שנה אחר שנה,
מלבד הצפיה לילד שלא מגיע,
מתוספת גם החרפה,
הנה…רחל נשואה ליעקב,אבל…אין לה ילדים,
היא אינה ראויה לו, היא ראויה לעשיו הרשע.

עד שמגיע הרגע הנכסף..
"ויזכר אלוקים את רחל וישמע אליה אלוקים ויפתח את רחמה, ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלוקים את חרפתי…"

שנים ארוכות של חרפה,
שנים ארוכות שכולם מסתכלים עליה כמי שראויה לעשיו הרשע,
מסתיימות ברגע אחד.
הנה נולד לה בן מיעקב, הנה הראיה שכולם טעו,
הנה הראיה שהיא ראויה ליעקב.

הבן שנולד לרחל אמנו מוציא אותה
מ"להיות אחר",מלהיות זו שלא שייכת..

הבן שנולד לה אחרי שנים ארוכות של עקרות
משנה את ה"תוית" של רחל,
עכשיו כולם מבינים שהיא אינה שייכת לחלקו של עשיו הרשע, היא שייכת לחלקו של יעקב הצדיק.

במשך שנים ארוכות,היא חיה בתוך מציאות שבה כולם "משדרים לה" שהיא "אחרת", שהיא אינה שייכת
אבל היא יודעת כל הזמן את חשיבותה ומעלתה,
היא אינה מקשיבה לקול ההמון,
"ותאמר אסף אלוקים את חרפתי".

רחל אמנו שסבלה את חרפתה ,ולא הסכימה לקבל את הקולות שאמרו לה את לא ראויה..
היא האמא שלא מוכנה לוותר על "הבן האחר", זה שמרגיש שאינו שייך…
היא אינה מוכנה שיהיה מישהו שיכנע לקולות בליבו שאומרים לו שהוא אחר- אינו ראוי..

היא מאמצת אל ליבה כל אחד ואחת באשר הם,
אצל רחל אמנו כולם ראויים ושווים.

רחל אמנו היא זו שקידשה מלחמה על הקולות הפנימיים שאומרים לנו "אתה לא ראוי".

את כל זה היא מכניסה בשמו של בנה,
"ותקרא את שמו יוסף לאמר יוסף ה' לי בן אחר".

כל "האחרים", כל מי שנראה לו שהוא "אחר",
שהוא " לא שייך" ,
את כולם רחל אמנו מקבלת כבנים.
אין "אחרים",כולם "בנים".

לכן דורש המדרש " ורחל עקרה" -רחל עיקרו של בית.
מתוך אותה עקרות, מתוך אותם קולות שאמרו לה את אינך ראויה , היא נהפכה להיות זו שכולם בניה – האמא העיקרית.

זו גם הסיבה שיוסף נזקק לדמותה של רחל.
הוא היה רק נער כשהושלך לבור ע"י אחיו כמי
ש"אינו שייך".
הוא לבד במצרים ללא משפחה וללא חברה מתאימה.
גם במצרים הוא "אינו שייך" – המצרים מתעבים את העבריים.
מה הכח שאיתו הוא יכול לעבור את הנסיון הקשה מול אשת פוטיפר ??
מה יחזיק אותו ??

דמות דיוקנו של אביו הצדיק והקדוש חשובה ומעוררת
אבל מה יתן לו כח מול שנים ארוכות של קולות שצועקים לו "אתה לא שייך, לא ראוי" ??
הקולות הללו עלולים להחליש אותו,הוא לבד.

"אמר רב אבין אף של רחל ראה".

דמותה של אימו,של רחל, עומדת מול עיניו.
הוא הרי היה זה שהוכיח לכולם שאימו אכן היתה ראויה ליעקב.
הוא זה שהוכיח בלידתו שאימו צדקה כשלא הסכימה להקשיב לקולות של "את לא שייכת, את לא ראויה" .

אימו היא זו שלימדה את כולם כי לא קיים מושג של "איני שייך".
אין מישהו ולא משנה באיזה מצב, שהוא "אינו שייך",
אימו הרי היא זו שפותחת את ליבה לכל מי שמרגיש שהוא "אינו שייך ואינו ראוי",

דמותה של רחל אימנו, נתנה לו את הכח להתמודד מול הקולות של "איני שייך",
לעמוד מול הנסיון של אשת פוטיפר.

הדברים אמורים כלפי השייכות שלנו אל בורא עולם.
אין מי שלא שייך או לא ראוי.

אבל…לא רק…
לפעמים יהיו אנשים שבמתכוין או שאינו במתכוין ינסו לטעת בנו את התחושה/הקולות שאנחנו לא ראויים…
לפעמים מתעוררים בנו קולות פנימיים,שאומרים לנו לותר על רצונות, שאיפות, כמיהות,
קולות שאומרים לנו לוותר..כי אולי אנחנו לא ראויים למה שאנחנו מבקשים…
ישנם אנשים שמוותרים על להיות שייך,להיות מוערך,
בעצם…מוותרים על עצמם..

אז..אל תאמינו לאותם קולות !!!
כי כולכם,כולנו ראויים.

להערות והארות אשמח גם במייל
[email protected]